זכויות סוציאליות לעצמאיות ועצמאים

 

עצמאיות ועצמאים הם עובדות ועובדים לכל דבר, מגיעות להם זכויות


עוד מהכנסת הקודמת אני נאבקת על שוויון זכויות סוציאליות לעצמאיות ועצמאים. בדיוני התקציב הראשונים בהם השתתפתי ישבתי מול פקידי ופקידות האוצר, והבנתי שהאנשים היושבים מולי לא היו עצמאיות או עצמאים יום אחד בחייהם. אלו שמקבלות ומקבלים את ההחלטות הכלכליות הכי משמעותיות לציבור הם שכירים בשירות המדינה, ואין להם מושג מה זה אומר להיות עצמאית – לעמוד מול מס הכנסה והביטוח הלאומי, להתמודד עם אי היציבות וחוסר הוודאות, ועם המרדף אחר תשלומים והביורוקרטיה המסועפת.

מתוך ההבנה הזו הקמתי יחד עם חברי משה גפני – ובמושב הכנסת הקודם הצטרף גם עפר שלח – את שדולת העצמאיות והעצמאים, ששמה לעצמה למטרה לתת למאות אלפי עובדות ועובדים מקום ראוי בכלכלה הישראלית. המדינה חייבת להתייחס אל העצמאיות והעצמאים כאל עובדות ועובדים לכל דבר בכל הנוגע לאבטלה, פשיטת רגל וזכויות בדמי לידה. לפני עשרות שנים, עצמאים היו באמת יותר אמידים משכירים. אבל הכלכלה והמציאות השתנו, והעצמאות של היום היא לא העצמאות של פעם. במציאות של ימינו, עד שעצמאית ועצמאי מתבססים מספיק כדי להרוויח מהעסק שלהם, עובר זמן רב. ובדיוק בזמן הזה המדינה צריכה להיכנס, ולתת להן ולהם את הגב הכלכלי והסוציאלי הדרוש.

בכנסת הקודמת הגשתי את הצעת החוק שלי להשוואת זכויות סוציאליות לעצמאיות ועצמאים לאלו של שכירות ושכירים. ההצעה אמנם נדחתה, אבל אפשר לומר שהמודעות לנושא עולה והשיח מתחיל להשתנות. בכנס הקיץ העברנו את התיקון לחוק דמי לידה לעצמאיות, שמשפר את תשלום דמי הלידה של עצמאיות שעד כה חושב באופן מפלה. השדולה קיימה כנס רב משתתפות ומשתתפים בנוכחות שר האוצר ובכירים נוספים, ששמעו מהעצמאיות והעצמאים באופן בלתי אמצעי על מציאות החיים הקשה של העובדות והעובדים האלו – אחד מעמודי התווך של הכלכלה הישראלית.